נבואני ואח' נ' בנק ירושלים למשכנתאות בע"מ

פסק דין

כללי

1.לפני תביעה למתן פסק דין הצהרתי שיצהיר כי הלוואות שנטלו התובעים מהנתבע סולקו במלואן וכי יש לסגור את תיק ההוצאה לפועל שנפתח למימוש המשכנתא שנרשמה על בית המגורים של התובעים להבטחתן.

2.התביעה נסמכת על חוות דעתו של מומחה מטעם התובעים, מר סלימאן סלמאן, שחיווה דעתו כי נכון למועד פתיחת תיק ההוצאה לפועל, היו התובעים ביתרת זכות כלפי הבנק ולא היה מקום לפתיחת התיק. עוד קבע המומחה כי התובעים פרעו זה מכבר את ההלוואות במלואן ואף מצויים ביתרת זכות.

הרקע העובדתי

3.ביום 26.11.85 וביום 23.6.87 קיבלו התובעים מהנתבע הלוואות בסכום כולל של 36,500 ₪ (חלקן כספי זכאות מדינה וחלקן כספי הבנק). ההלוואות הובטחו במשכנתא שנרשמה על דירת המבקשים.

4.בין הצדדים נחתמו שני הסכמים למתן ההלוואות –

א.הסכם מיום 19.11.85 ביחס לתיק הלוואה מס' 12036781 (הלוואה המסתיימת בספרות 811) ע"ס 25,300,000 שקל ישן.

רובה של הלוואה זו, סך של 20,900,000 שקל ישן, ניתנה עפ"י תכנית הסיוע הממשלתית לדיור, ולכן לא נשאה ריבית אלא היתה צמודה למדד בלבד ונפרסה ל- 300 תשלומים חודשיים (סע' 4 לנספח מס' 1 להסכם ההלוואה). חלקה האחר, 4,400,000 שקל ישן, נפרס ל- 240 תשלומים חודשיים ונשא ריבית בשעור משתנה, כמפורט בסע' 1 לנספח האמור (המסמכים ביחס להלוואה זו סומנו כנספח א' לתצהיר מטעם הבנק).

בספרי הבנק חולקה ההלוואה לארבע הלוואות משנה, אם כי מוסכם שאין לכך משמעות (העניין עלה בחוו"ד המומחה, ואושר בסיכומי הבנק (סע' 9.א).

ב.הסכם מיום 23.6.1987 ביחס לתיק הלוואה מס' 12038782 (הלוואה המסתיימת בספרות 825) ע"ס 11,000 ₪. ההלוואה נפרסה ל- 240 תשלומים חודשיים, צמודה למדד ונושאת ריבית בשעור 9% לשנה (סע' 9 לנספח מס' 1 להסכם) (המסמכים ביחס להלוואה זו סומנו כנספח ב' לתצהיר מטעם הבנק).

5.התרחשו אי סדרים בתשלום החזרי ההלוואות. התובע הסביר כי הדבר נגרם בשל נסיבות אישיות קשות של התובעים שבנותיהם הקטנות היו חולות ומאושפזות בבתי חולים ואף נזקקו להשתלה. מסיבה זו משנת 1992 ואילך, הוראות הקבע חזרו. לדבריו, לאחר קבלת התראות מהבנק היה התובע מגיע לסניף ומשלם (חקירת התובע עמ' 15 ש' 3-14).

6.כתוצאה מאי הסדרים בתשלום ביום 5.11.98 נפתח תיק הוצל"פ נגד התובעים בגין מלוא יתרת ההלוואות לסילוק, אשר עמדה אז, לשיטת הבנק על 112,745 ₪ נכון ליום 15.10.98 חוב הפיגורים נכון לאותו מועד עמד, לשיטת הבנק, על 33,813 ₪. ב"כ הבנק מונה לכונס נכסים על זכויות המבקשים בבית והוצאה להם הודעת פינוי (סע' 6 לתצהיר מר חדד, עמ' 26 ש' 7-8).

7.בקשת התובעים לביטול צו הפינוי נדחתה וביום 20.6.99 נערך בין הצדדים הסדר לפריסת חוב הפיגורים. סכומו של החוב לפי ההסכם ורישומי הבנק עמד על 33,800 ₪ נכון לאותו יום. עפ"י תנאי ההסדר, סכום החוב ייפרס לתשלומים בתנאי הסכם המסגרת (סע' 7 לתצהיר מר חדד, הסכם הפריסה נספח ד' לתצהיר).

8.גם לאחר החתימה על הסדר הפריסה היו אי סדרים בתשלום ההלוואה ולפיכך המשיכו הליכי הפינוי, פינוי התובעים עוכב בשל מלחמת לבנון השניה ולאחר מכן ניתן צו לעיכובו.

9.לשיטת הבנק עומד חובם של התובעים על כ- 80,000 ₪ נכון ליום חקירת מר חדד (עמ' 25 ש' 3).

הדיון

10.ליבו של התיק הינו שאלת נכונותה של המסקנה שבחוות דעתו של מומחה התובעים. בעוד שהתביעה נסמכת על חוות דעת זו, הנתבע טוען כי אין להסתמך על חוות הדעת כלל, הן בשל היותה שגויה לחלוטין והן בשל חוסר מומחיותו של עורכה. הנתבע לא הגיש חוו"ד מטעמו.

11.התובעים הגישו תצהיר התובע וחוו"ד מטעם מר סלמאן (חוו"ד מיום 11.2.07, בה מצוין כי מחליפה חוו"ד מיום 31.10.06, שהוגשה במסגרת בקשה לסעד זמני בתיק). הנתבעים הגישו תצהירו של מר ישראל חדד ותצהיר משלים (ביום 4.11.09). בישיבת 8.11.09 הוגשה חוו"ד משלימה של מר סלמאן, בעקבות תצהירו המשלים של מר חדד (ת/1).

12.התקיימו שתי ישיבות הוכחות. ביום 8.11.09 התקיימה ישיבת הוכחות אחרונה ולאחריה הגישו הצדדים סיוכמי טענותיהם בכתב. בישיבות ההוכחות העידו כל המצהירים וכן המומחה מטעם התובעים.